פסק-דין בתיק בג"ץ 5785/03

השופט מ' חשין:

           נטילת איבר מאדם והשתלתו בגופו של אדם אחר. העותרים ביקשו כי יותן לעותרת 2 (העותרת) לתרום כליה מכליותיה לעותר 1 (העותר). ועדת ההערכה הארצית להשתלות מן החי סירבה לבקשה, ומכאן העתירה שלפנינו.

עיקרי העובדות שלעניין

2.        העותר, גבר כבן 40 - נשוי ואב לשני ילדים קטנים, טכנאי שיניים בהשכלתו - סובל ממחלת כליות קשה הקרויה גלומורונפריטיס. טיפול בתרופות הסב לעותר תופעות לוואי קשות מנשוא, עד כי לא נותרה ברירה אלא לטפל בו בדיאליזה פעמיים בשבוע. טיפול הדיאליזה מכביד על העותר עד-מאד, וחייו בסכנה. להצלת חייו עתה נדרש העותר לעבור ניתוח של השתלת כליה. קרובי משפחתו - אישתו, אחיו והוריו - אינם יכולים לתרום לו כליה, והעותר לא ניסה למצוא תורם אחר מחוץ למשפחה שכן שומר הוא את דבר מחלתו בסוד.

3.        העותרת היא אישה כבת 27, בוגרת בית ספר תיכון ובעלת הכשרה לעבודת חינוך בפנימיות לילדים ולנוער, גרושה ועובדת בעבודות מזדמנות. לדבריה, יום אחד שמעה מפי שכנתה - דודתו של העותר - על מחלתו של העותר, ובעקבות כך החליטה "לתת לו חיים". בדיעבד הסתבר כי יש קישרי משפחה רחוקים בין העותרת לבין העותר. לטענתה של העותרת לא הוצעה לה כל תמורה, לא ניתנה לה כל תמורה, ואף אין היא מצפה לקבל בעתיד כל תמורה שהיא חלף הכליה.

4.        בהיעדר דבר-חוק שלעניין, נשלט נושא תרומת אברים מאדם חי לזולתו בידי חוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות, המסדיר באורח מפורט את נושא ההשתלות מתורם חי (החוזר). העותרים  עברו סידרת בדיקות רפואיות לבחינת התאמתה של כלית העותרת לגופו של העותר, ומשנמצא כי יש אמנם התאמה רפואית כנדרש, הופנו השניים - כדבר החוזר - לוועדה הקרויה "ועדת ההערכה הארצית להשתלות מן החי". על פי הנוהל נערכה לכל אחד מן העותרים הערכה פסיכו-סוציאלית לבדיקת כשירות, ובהמשך לכך אובחנה העותרת איבחון פסיכולוגי  בידי פסיכולוגית קלינית מומחית. בסיכום הדו"ח הפסיכולוגי נאמר, בין השאר, כי העותרת "אינה בעלת כוחות ומשאבים מספיקים להתמודדות עם אירוע כזה... על פי מאפיינים אלו לא מומלץ לאפשר לעביר [העותרת] לתרום כליה."

5.        אחר כל אלה נתכנסה ועדת ההערכה הארצית, בהשתתפות פרופ' שמאי קוטב - יו"ר, ד"ר משה תירוש - עו"ד, גב' שושי שני - פסיכולוגית, גב' אילנה בן-שחר - עובדת סוציאלית וגב' דניאלה בקר - מרכזת הועדה. בישיבה זו נבחנו חמש בקשות להשתלות ובהן בקשת העותרים. ארבע הבקשות האחרות אושרו.

6.        הוועדה ראיינה את העותרים, כל אחד מהם לעצמו, עיינה בחומר בכתובים שהונח לפניה, ולסוף הדיונים ערכה תסקיר על אודות עניינם של העותרים. בתסקיר מתארת הוועדה בקצרה את העותרת ואת העותר, ובין שאר דבריה על העותרת כותבת הועדה כך: "לטענתה כל בני המשפחה נבדקו אך רק היא מתאימה לתרומה. לא הובטחה לה כל תמורה. התרומה לא תפריע לה בהמשך חייה להינשא ואם תסבול מסיבוכים בעקבות הניתוח אז כנראה שזה גורלה ומשפחתה תעזור לה". ומפי העותר כך כתוב בתסקיר: "כאשר המבקשת הציעה לתרום את כליתה, חשב שהיא מתבדחת אך היא היתה איתנה בדעתה. מקבל הצעתה זו תחת ההיגיון 'שאנשים צריכים לעזור אחד לשני ולהציל חיים'. לדבריו בשום שלב לא חשב לתגמל את עביר באיזה שהוא אופן וגם אינו חושש שהיא תדרוש זאת בעתיד". לסיכום, זו היתה החלטת הוועדה:

החלטה :

בישיבת הוועדה ביום 15.11.02 בקוורום מלא הוחלט להמליץ לא לאשר את תרומת הכליה מגב' עביר מחמוד מוחמד זידאני למר ג'האד מוחמד חוסיין גדבאן.

לצורך קבלת ההחלטה עברנו על החומר הבא:

דו"ח בדיקה פסיכיאטרית של התורם והמקבל.

הערכה פסיכוסוציאלית של התורם והמקבל.

דו"ח פסיכודיאגנוסטי של התורם המיועד.

ראיינו את התורמת והתרשמנו מהעדר מוטיבציה משכנעת בשיקוליה של התורמת. שיקולי התורמת אינם נראים מעמיקים. חברי הוועדה התרשמו מהדו"ח הפסיכו-דיאגנוסטי, שהביא לתשומת לבם את העובדה שהתורמת חסרת משאבים להתמודדויות קשות וקבלת החלטות. על כן החליטה הוועדה כי התורמת אינה בשלה במצבה הנוכחי לעבור את תהליך ההשתלה.

לא ברור לחברי הוועדה האם בקשת התרומה אינה מושפעת מלחץ חיצוני לתרומה (ההדגשה במקור - מ' ח')

המלצת הועדה אושרה בידי ד"ר יצחק ברלוביץ, המישנה למנכ"ל בפועל של משרד הבריאות.

7.        העותר לא אמר נואש, והוסיף ועמד על בקשתו. המשיבים לא נסוגו בהם מעמדתם, ובתשובה להשגה שהשיג בא-כוח העותר, כך כתב ד"ר ברלוביץ:

הוועדה הנדונה היא ועדת ההשתלות המרכזית של משרד הבריאות, אשר מונתה ע"י מנכ"ל המשרד ועבודתה מונחית ע"י הכללים המפורטים בחוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות מס' 10/98.